הכרעת דין בתיק הע"ז 10197-01-11

1.         בכתב האישום שבפניי  מואשם,מר צעירי דוד ("הנאשם"), בעבירה של העסקת עובדים שאינם אזרחי ישראל או תושביה,בלא היתר, זאת בניגוד לסעיפים 2(א)(1)-(2) ל חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ("חוק עובדים זרים").

רקע עובדתי:

2.         א.         מדו"ח פעולה (נ/1) עולה כי ביום 30.10.07 נערכה ביקורת מטעם משטרת     ההגירה במשק החקלאי בזיכרון יעקב ("העסק"), במהלכה נמצאו תשעה עובדים            זרים אשר שהו במגורי העובדים שבעסק.

ב.         מבדיקה שנערכה מול נציג משרד הפנים נמצא כי שניים מהעובדים- Sirikhan Suwan  ("עובד 1") ו- Thanctphon Maikumlang ("עובד 2") שוהים בארץ באופן בלתי חוקי (כשאתייחס לשניהם כאחד יכונו הם "העובדים").

ג.          בעת ביצוע הביקורת הגיע הנאשם למקום והזדהה בפני משטרת ההגירה כמעסיקם של העובדים הנ"ל. הנאשם הציג את חוזי העבודה של העובדים ואמר כי הם עובדים אצלו בגידול ירקות לתבלינים (נ/1). [ההדגש שלי -ר.כ.).

ד.         בכתב האישום מיום 05.01.11, שהוגש כשלוש וחצי שנים לאחר הביקורת,  נטען כי במועדים הרלבנטיים לאישום העסיק הנאשם את העובדים הנ"ל אף שאינם רשאים לעבוד בישראל על-פי דין ובלא היתר עבודה כנדרש בחוק. לפיכך יוחסו לנאשם שתי עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים.

ה.         העובדים הנ"ל גורשו מן הארץ בתחילת חודש נובמבר 2007.

3.         בדיון ההקראה מיום 21.02.11 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום.

4.         א.         מטעם המאשימה העידו השוטר עופר קרני ("מר קרני"); השוטר אבו-שריקי חנא    ("מר אבו-שריקי); וגב' זהבה קדוש ("גב' קדוש").

ב.         מטעם הנאשם העידו מר אלי בן-עזרא, נציג חברת "אור יהב" - חברת כוח אדם אשר עוסקת בהבאתם לארץ של עובדים זרים בחקלאות ("מר בן-עזרא"); והנאשם עצמו.

5.         לצורך השלמת התמונה נציין, כי תחילתו של ההליך דנא בכתב אישום יזום שהוגש. משהתברר כי לנאשם לא הוצע המסלול המנהלי אף שניתן היה לעשות כן, ולבקשתו, הוטל עליו קנס תחת כתב האישום שהוגש. לאחר שהוצאה לנאשם הודעה לתשלום קנס מינהלי, ביקש הוא להישפט עליה, ומשכך שב ועבר ההליך מפסים של המשפט המנהלי אל המשפט הפלילי (לעניין זה ראו החלטתי בדיון מיום 21.02.11 - ההדגשות שלי - ר.כ.).

6.         עוד בהקשר זה אציין כי הנאשם הגיש בקשה לעיכוב ההליכים נגדו, בקשה שנדחתה (הודעת המאשימה מיום 09.11.11) ומכאן ההליך שבפנינו.

טענות הצדדים:

7.         המאשימה טוענת כי לנוכח הודאת הנאשם בהעסקת העובדים, ולחילופין - נוכח העובדה כי הנאשם הוא שביצע את העבודות בשטח יש לראותו כמעסיקם של העובדים; לאור העובדה שעל-פי תעודות עובד הציבור שהוגשו בהקשר לעובדים לא היה להם היתר לעבוד אצל הנאשם בתקופה הרלבנטית לאישום- ניתן להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. המאשימה מוסיפה עוד כי טענת הנאשם לפיה בשנת 2007 חל נוהל שונה - כי לא בוצע הליך איזון תיקים ולא נעשה שיוך של עובדים ספציפיים למעסיקים השונים, אלא ניתנה הארכה גורפת להיתרים בתחום החקלאות - לא הוכחה על ידו [את העניינים של איזון התיקים ושיוך עובדים למעסיק אבהיר בהמשך]. מסכמת המאשימה כי ראיות הנאשם לא הפריכו את ראיותיה ואף לא העלו ספק סביר באשר לאשמתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ומשכך יש להרשיעו בעבירות המיוחסות לו.

8.         מנגד הנאשם טוען כי לאור התנהלותה הבלתי נסבלת של המאשימה בתיק זה העולה כדי התעמרות בזכויותיו, עומדת לו טענת הגנה מן הצדק ומשכך יש לבטל את כתב האישום. הנאשם טוען עוד כי היה בידיו היתר להעסקת העובדים ומשכך יש לזכותו מן העבירות בכתב האישום. בעניין זה שב וחוזר הנאשם על טענתו לפיה שיוך עובד זר למעסיק ספציפי מבוצע במסגרת הליך "איזון התיקים", הליך אשר לא בוצע בשנת 2007 אלא רק בשנת 2008. כפועל יוצא מדחיית "איזון התיקים" לא ניתנה אשרה שמית במהלך שנת 2007 לאף מעסיק, אלא ניתנה הארכה גורפת של היתרים בתחום החקלאות, כהמשך ישיר להיתרים שהיו בידי המעסיקים בשנת 2006. כחיזוק לטענתו זו, טוען הנאשם כי כאשר בוצע לו הליך איזון תיקים בשנת 2008 נדרש הוא לשלם את האגרה בגין העובדים מושא האישום באופן רטרואקטיבי אף ביחס לשנת 2007 (עד לנובמבר 2007). אחרון טוען הנאשם, כי על-פי תעודות עובד הציבור שהנפיקה המאשימה עצמה לא חלפה התקופה המותרת לשהות העובדים הנ"ל בישראל (העומדת על 63 חודשים), ומשכך אין לבוא בטרוניה כלפי הנאשם אשר דבר שהותם הקודמת של העובדים הזרים בישראל אצל מעסיק אחר לא היה בידיעתו. עוד ציין הנאשם כי בפועל העסיק רק אחד מן העובדים, בעוד שהאחר היה עובדה של חברת צעירי גידול ושיווק תבלינים בע"מ ("החברה").

            בטרם נחל דיוננו נפנה לדון בטענותיו המקדמיות של הנאשם.

הגנה מן הצדק:

9.         דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק" מאפשרת לבית המשפט לבטל כתב אישום שהגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. ההצדקה המרכזית לשימוש בסמכות זו הינה הבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. זוהי סמכות יוצאת דופן וכך גם הנסיבות המצדיקות את הפעלתה (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776). ככלל, הפעלתה של תורת ההגנה מן הצדק תיעשה במשורה, וביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה מהלך קיצוני שבית המשפט נזקק אליו רק במקרים נדירים (ע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 21.10.07); ע"פ 26/10 אלקעיאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 22.02.11); ע"פ 25249-05-10 מדינת ישראל נ' עלייאן (טרם פורסם, ניתן ביום 7.03.11)).

10.        לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שאין המקרה שבפניי נופל בגדר המקרים הנדירים אשר בעטיים יבוטל כתב אישום בגין טענה זו, ושדין בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, להידחות. אבאר.